ישיבה איננה רק מקום לקיבוץ ואיסוף בני נוער ללימוד תורה. היא הרבה מעבר לכך...

​

"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".דברים ו' ו',

כך 'נולדה' הישיבה.

 

תנו רבנן, האב חייב בבנו; למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו'. (גמרא קידושין)

ומוסיפה הגמ'; ומי שאביו לא זכה ללמדו תורה מכל סיבה שהיא, הוא עצמו חייב ללמד את עצמו.

 

אנחנו רואים בפסוקי התורה ובדברי הגמרא שהתורה מצווה את האב ללמד את בנו תורה, חז"ל לומדים שגם מי שאביו לא זכה ללמדו תורה, חייב הוא עצמו ללמד את עצמו.

 

זהו הציווי שציוותה התורה; כל אדם מחויב ללמוד תורה. כשהוא צעיר לימים חיוב זה מוטל על אביו, אולם כאשר יגדל להיות לאיש על כתפיו מוטלת החובה להגות בתורה הקדושה בכל עת ובכל שעה.

 

בדורות הראשונים, כל אב יהודי לימד את בניו וגידלם לתורה ומצוות. אולם בהמשך הדורות התרבו אותם

 

הורים שלא יכלו או לא ידעו ללמד את בניהם תורה, מה עשו?

 

הגמרא מספרת (במסכת בבא בתרא):

אמר רב יהודה אמר רב, זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו', התקינו שיהו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים.

 

כך, לאור העובדה שהיו הורים שלא יכלו ללמד את ילדיהם תורה, קמו תלמודי תורה ישיבות ובתי מדרשות ללמד את הנוער תורה, שאם לא כן מניין ידעו הנערים ללמוד תורה כשיגדלו ויעמדו להיות אנשים?!

 

אבל, במבט שטחי נראה כאילו כל מהות לימוד הנוער באופן משותף בין כותלי הישיבה נוצר והוכרח כתוצאה ממצב רוחני ירוד של הורים רבים באומה הישראלית.

 

אולם טעות גדולה היא לחשוב כך, י ש י ב ה איננה רק מקום לקיבוץ ואיסוף בני נוער שלא שפר עליהם גורלם ואין מי שילמדם תורה. היא הרבה מעבר לכך,

 

הישיבה היא בית היוצר והזיכוך, כור ההיתוך של הנער היהודי. ונבאר את הדברים

עיצוב חשיבה, עיצוב הסברה העצמית הישרה והאמיתית.

- - - עקידת יצחק,

 

אברהם אבינו - אבי האומה התיר את בנו מחבליו, יצחק ירד מעל גבי המזבח. כשפנו לחזור לביתם שבבאר שבע מספרת התורה , "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". רגע, היכן נ ע ל ם לו יצחק אע"ה?

 

"יונתן בן עוזיאל" בבואו לתרגם פסוק זה, מיסב את תשומת ליבנו לעובדה מפליאה – יצחק הלך ללמוד ב... ישיבה של שם ועבר (שמם של ראשי הישיבה באותה תקופה). לשם מה פנה יצחק ללמוד בישיבה, האם אביו, אבי האומה הישראלית ומורה דרכה לא לימד והדריך אותו בלימוד תורה וקיום מצוות?

 

התשובה היא, נכון, דבר ברור הוא שאברהם אבינו לימד והורה לבנו דרך ארץ תורה ומצוות, אולם בסיום מעשה עקידת יצחק, הבין אברהם אבינו שרצון הבורא הוא שבנו ילמד תורה בשלימות יותר ממה שלמד עד כה, ו.איזה לימוד תורה בשלימות יש בעולם יותר מללמוד מפי אברהם אבינו - נאמן ביתו של בורא עולם?

 

הגמרא אומרת (במסכת עבודה זרה):

כל הלומד תורה מרב אחד, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מדהים,

 

אנו למדים מכאן, שרב, ככל שיהיה גדול בתורה, אינו יכול להנחיל לתלמיד סברה ישרה בלימוד התורה הקדושה. רק ע"י לימוד בין כותלי הישיבה, תוך לימוד משותף עם נערים בני גילו ומגוון רבנים כלבבו [בכל שנה אצל רב אחר] יוכל הנער לגבש סברה נכוחה ואמיתית בלימוד כל חלקי התורה.

 

מה מיוחד בישיבה ? סדר וישוב הדעת !

- - - חטא העגל,

 

משה רבינו יורד מן השמיים ורואה את עם ישראל, העם אותו טיפח והדריך בשליחות אלוקית, מתהולל סביב עגל הזהב אשר עשו. מיד, שבר את הלוחות ופנה להשמיד את האליל המתועב מן העולם. כעת, כיצד מחזירים את עם ישראל חביבו של הקב"ה אל הדרך הנכונה?

 

סיגופים, תעניות, אסיפות בכיכר העיר, דרשות חוצבות אש וכו', כל הדברים הללו אינם פתרון א מ י ת י לפריצות וההוללות בה עם ישראל שרוי. הפתרון האחד והיחיד הוא;

"וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".

משה רבינו, כפשוטו, הקים י ש י ב ה !

 

מהו באמת הפתרון בהקמת ישיבה?

 

חטא העגל נבע כתוצאה מ"אי סדר ובלבול" ששררו במחנה.

 

ישיבה, זהו המקום האידיאלי לחנך ולהעמיד את הנוער וגם את המבוגרים יותר " הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַּ חֲ נֶ ה " - אי של שקט וסדר, הרחק משאון העיר הגדולה קיים שלטון הישיבה. שלטון של ס ד ר .

 

בגמ' סוטה מ"ט א' מובא:

בישיבה יתחנך הנער לדרך ארץ, נקיון גופו וחדר מגוריו, סדר בזמני השינה, ארוחות. או אז ישכיל גם לקבוע סדר פנימי לכל ענייני חייו; הלימוד והעבודה הפנימית מקבלים סדר נאות, מה להקדים ומה לאחר, כמה ללמוד וכמה לחזור, כמה לאכול וכמה לנוח.

 

מגדלור לסביבה הקרובה והרחוקה

"וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד".

אין כאן שום כפייה או השפעה מבחוץ, כי אם חדוות הלב – כל אשר נפשו חשקה בתורה יצא אל ה י ש י ב ה ללמוד תורה אצל משה רבינו.

 

ומה עם שאר העם? אלו אשר נפשם עדיין לא חשקה בתורה?

"וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה". גם כל העם שעדיין היה שקוע בהוללות ופריצות, ברדיפה אחרי אליל הזהב, העם שרשמי מעמד הר סיני כהו אצלו; כאשר ראו את משה רבינו – ר א ש ה י ש י ב ה "יוצא אל האוהל" לעבר ה י ש י ב ה ה ק ד ו ש ה הניצבת הרחק מאי הוודאות והבלבול. מיד,

 

מתעוררים בקרבם רגשי קודש ובעין קנאה וגעגועים הביטו אחרי משה רבינו עד בואו אל הישיבה – " וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה ".

 

כאשר רואים תלמיד, נער צעיר שנפשו חשקה ללמוד תורה, עוזב את המולת הרחוב ופיתוייו ופונה לעבר מבצר התורה – הישיבה הקדושה, כל השאר, אפילו אלו שהרגש היהודי כבר כהה אצלם, יקומו מתוך קנאה וגעגועים להביט אחרי בן הישיבה העולה ומתעלה, משהו ידבק בהם...

החינוך לאהבת הזולת מביא בכנפיו את השכינה.

 

"וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה" – כשמשה רבינו נכנס להיכל הישיבה הקדושה, השכינה שהסתלקה בעקבות חטא העגל, חזרה לשרות על כלל ישראל.

השראת השכינה שייכת אך ורק כאשר לומדים בצוותא עם חברותא או רב

 

ד ב ר י תורה מתהווים רק ע"י לימוד תורה ב מ ש ו ת ף . רק אז מתייחדת השכינה עם הלומדים.

וכל כך למה?

 

"מתיחות חברתית" הנוצרת כתוצאה מתחרות לימודית בין תלמידים, מקובלת בכל העולם כדבר מובן מאליו.

 

לפי דברינו, אמנם חז"ל מעודדים לימוד משותף מפני ש"קנאת סופרים תרבה חכמה". אולם כיון שבלימוד כזה אורב הניסיון של התנצחות וקנאה הדדית, החכמה היא, לעמוד בניסיונות הללו ולפתח מידות טובות והנהגות נעימות בין אדם לחברו.

 

המסגרת הישיבתית ת ח נ ך את הנער לראות באהבת התורה ערך עליון, אך יחד עם זאת תלמד אותו פרק מ ע ש י באהבת ודיבוק חברים.

 

זה הוא אתגר יומיומי - ההתמודדות בין הצורך ללחום מלחמתה של תורה עם חברו, ובין החובה שהיא זכות לכבד ולהוקיר את חברו לספסל הלימודים. בן ישיבה שעובר את המבחן הזה בהצלחה, זוכה ומביא את השכינה לבית המדרש.

 

בורא עולם מ ו ר ג ש כאן היטב

 

ונסיים במעלת הלימוד בישיבה מצד עצם ה מ ק ו ם .

 

חז"ל אומרים, "יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים. יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין".

 

מקום מקום ואנשיו. אך טבעי הוא שבאדם ידבקו תכונות מסביבתו הקרובה.

 

כאשר נער עומד על דעתו, עליו לבחון היטב את תכונות מקומו וסביבתו ולשפוט מה יוכל לקבל מהן ומה לא.

 

הקב"ה נמצא בכל מקום, אין בזה שום הבדל בין ירושלים לניו יורק - "מלוא כל הארץ כבודו". אולם בכל זאת קיימים הבדלים, האוירה השונה בין מקומות מקודשים ומרוממים שכל מהותם חינוך ועיצוב האישיות, לבין הרחוב הסוחף שמהותו קלקול וחורבן האדם.

 

אין מקום בעל טבע עדין יותר מהיכל הישיבה הקדושה, המקום בו יוכל התלמיד לעצב את אישיותו ולבנותה ולהרגיש את הבורא יתברך יותר מכל מקום אחר בעולם.

 

[מיוסד ע"פ: הנצי"ב על בראשית כ"ב י"ט, כתבי ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל, "עלי שור" לר' שלמה וולבה זצ"ל.]